אדון רייט הגיע לקליניקה של Dr. Bruno Klopfer ,כשהוא סובל מסרטן מסוג lymphosarcoma.

הסרטן היה עמיד לכל התרופות שהיו ידועות בתקופה ההיא (1957).

ד"ר קלופפר סיפר:

"גידולים מפלצתיים בגודל תפוזים הופיעו אצל מר רייט בצוואר, בבתי השחי, במפשעה, בחזה ובחלל הבטן. הטחול והכבד היו ענקיים. הניקוז הטבעי של בית החזה היה חסום, והצוות נאלץ להוציא מבית החזה עד שני ליטרים נוזלים פעם ביומיים. הוא היה מחובר למכונת חמצן, והתרשמנו שהוא במצב סופני, וכל מה שיכולנו לעשות הוא לתת חומרים מרדימים כדי לעזור לו בדרכו האחרונה."

באותה עת, חוקרים בקליניקה של ד"ר קלופפר בדקו תרופה חדשה ומבטיחה, krebiozen שמה . איכשהו, מר רייט גילה זאת והתחנן להיכלל במחקר, למרות שלא ענה לקריטריונים בגלל מצבו הקשה. מר רייט תלה תקוות רבות בקרביוזין, עליו קרא כתבות נלהבות בעיתונות. תחנוניו הועילו והוא התקבל למחקר.

היה צורך ליטול קרביוזן 3 פעמים בשבוע. המנה הראשונה ניתנה ביום ו'. כאשר המטופלים חזרו לקליניקה ביום ב', כולם היו ללא שינוי או עם החמרה – למעט מר רייט.

כתב ד"ר קלופפר:

"הגידולים נמסו כמו כדורי שלג בתנור; תוך ימים ספורים, הם איבדו מחצית מגודלם! תוך 10 ימים מר רייט היה נקי לחלוטין. הוא עזב את בית החולים וחזר לתחביבו האהוב, טיסה."

כעבור חודשיים, התחילו להופיע בעיתונות דו"חות וביקורות שהטילו ספק בכוחו של קרביוזין. מר רייט נתקף דאגה, ולימים השתכנע שהקרביוזין אינו אפקטיבי. לאחר 2 חודשי בריאות, הסרטן חזר במלוא עוצמתו.

ד"ר קלופפר החליט לנסות צעד נועז. בסמכותיות, הוא הורה למר רייט לא להאמין לעיתונאים.
קרביוזין, טען ד"ר קלופפר, הוא תרופה מצויינת, שהושמצה לאחר מספר כישלונות, שנגרמו עקב שימוש בקרביוזין שהתקלקל. חיי המדף של תרופה זו קצרים ממה שחשבו. חובה להשתמש אך ורק בקרביוזין טרי. למזלך, מר רייט, בדיוק קיבלנו קרביוזין טרי, בעוצמה כפולה!
(ב-1957, רופאים עדיין יכלו להפעיל תרמיות כאלו, "לטובת החולה", מבלי לחשוש מתביעות).
מר רייט שש לנסות שוב. בטקסיות רבה, ד"ר קלופפר הזריק לחולה הסופני מים טהורים.

קלופפר סיפר:

"הפעם, ההחלמה היתה דרמטית עוד יותר. הגידולים נמסו, הנוזלים נעלמו, ורייט קם על רגליו ואף חזר לטוס."

ה"טיפולים" המשיכו, ומר רייט נשאר ללא סימפטומים במשך חודשיים.
אולם, לאחר תקופה זו, הסתדרות הרופאים האמריקאית הודיעה רשמית שמחקרים קבעו, ללא כל ספק, שקרביוזין הוא חסר תועלת לחלוטין. תוך ימים ספורים, מר רייט התאשפז במצב אנוש.

קלופפר סיים:

"אמונתו נעלמה, תקוותו נגוזה, ותוך יומיים מר רייט נפטר."