שמוליק, בן 33, סיפר למטפל:

לעולם לא עבדתי במשרה קבועה יותר מארבעה חודשים.

גם עם נשים לא הולך לי – אני מתחיל קשר אך לא מסוגל להתמיד יותר ממספר חודשים.

הגיע הזמן לעשות סדר בחיי!

מטפל: נסה לדמיין את התסריט הבא: עבדת בעבודה קבועה יותר משנה. הבוס מרוצה מעבודתך ומבשר לך שבחודש הבא תקבל העלאה במשכורת. מה עולה לך בראש?

שמוליק: אבא שלי ירד ממני.

מטפל: רגע… איך אביך קשור לסיפור?

שמוליק: אבא כל הזמן מקניט ומקטין אותי, קורא לי "לא-יוצלח"  ועצלן.  זה כך מאז ומתמיד. (כאן שמוליק תאר באריכות  התעללות פסיכולוגית שהתחילה בילדותו ונמשכת גם עכשיו.)

מטפל: בכל זאת – בוא נמשיך לדמיין. דמיין את הרגע העתידי בו אתה אומר לאביך: " אבא, יש לי בשורה טובה. השנה נחלתי הצלחה רבה בעבודה, ומעלים לי את המשכורת. באתי לספר לך כמה אני מצליח!"

שמוליק השפיל מבטו, ושתק במשך כמה דקות.  

שמוליק: התסריט הזה מעורר בי מתח רב וכאבי בטן.

מטפל: כן. רואים על פניך, וכל גופך דרוך.

בוא ננסה משהו. השלם את המשפט: "אם אבא שלי יחשוב שאני מוצלח, אז……"

שמוליק:…..אז, אז…..הוא יפסיק לרדת עלי.

מטפל: עוד פעם. "אם אבא שלי יחשוב שאני מוצלח, אז……"

שמוליק:  …אז, אז….. הוא יגיד שהוא כל הזמן צדק! הוא יגיד שבמשך שנים הייתי עצלן, ורק בזכות הניג'וזים שלו סוף סוף הצלחתי.

מטפל: עולים דברים מעניינים….עוד פעם. "אם אבא שלי יחשוב שאני מוצלח, אז……"

שמוליק:  …אז, אז…..לעזאזל! הוא ייתן לעצמו טפיחה על שכם! הוא יחשוב שהוא הורה מוצלח! הוא לעולם לא יגיע לתובנה שהוא הרס את חיי, שהוא הורה זבל, שהוא אדם רע ואנוכי ומשפיל!

מטפל: רגע… אני מנסה להבין. הכישלונות אמורים לנער את אבא?

אתה מרגיש שאתה חייב להיכשל שוב ושוב, אולי מאה פעמים, כי רק כך יש סיכוי שביום מן הימים אבא יודה, לעצמו ולך, שהוא אדם נורא והורה נורא והרס אותך ואת עתידך?

ביום מן הימים הוא יבין שהכישלונות שלך הם בעצם הוכחה מצלצלת לכישלון שלו?

שמוליק: נכון! זאת כנראה התקווה שלי.

מטפל: ממה שאתה מכיר את אביך, והתנהלותו בכל מיני מצבים ומול כל מיני אנשים, הוא מסוגל להגיע לתובנה כזאת? יש סיכוי שתקוותך תתגשם?

שמוליק (צוחק במרירות) : אבא שלי? אבא שלי? המנובל הזה לעולם לא מודה בטעויות, אפילו טעויות זניחות. ביום שהוא יתנצל על משהו, ירד שלג בקו המשווה…. זה באמת הזוי. זאת אומרת, פתאום אני מבין שבאמת הזוי להיכשל רק כדי שאבא ייקח אחריות על איך שהשפיל אותי. אתה באמת חושב שזה מה שאני עושה?

מטפל: אינני יודע. זו אפשרות. צריך להרהר בדבר.

קח שליף ורשום עליו:

הדבר הכי חשוב בחיי הוא לגרום לאבא להבין שהוא נכשל לגמרי בתחום האבהות.

אני שונא להודות בזה, אבל מטרה זו כל כך חשובה שאני מוכן להמשיך להיכשל ולדרוך במקום, עד שאבא יכיר בנזק  שההשפלות והעלבונות שלו גרמו.

שים את השליף בכיס שלך, וקרא אותו לפחות 3 פעמים ביום, בשבועיים הבאים.

אחרי שבועיים…..

מטפל: איך הלך לך עם השליף?

שמוליק: בהתחלה, הייתי מתבונן בשליף ופשוט נכנס לדיכאון. אבל אחרי מספר ימים, התחלתי לכעוס. מה הדבר הזה? כמה זמן עליי לדרוך במקום, בהמתנה לתובנה של אבא?

מטפל: המתנה לתובנה של אבא…. נשמע לי שאתה חושב שיום אחד התובנה תגיע.

נסה להגיד בקול את המשפט הבא:

אבא שלי הוא אדם שמסוגל ומוכן להודות שפישל בגדול לגביי, ולהתנצל.

שמוליק (כובש פניו ולוחש): אוף…..איך חשבתי שטות כזאת……..הוא לעולם לא הודה בטעויות. אין לו מושג מה זו התנצלות…. איזו בדיחה גרועה….

מטפל (ברוך): אז אולי יתאים לך להגיד

אבא שלי —  לעולם לא יוכל לתת לי את מה שאני הכי צריך.

שמוליק: אבא שלי — לעולם לא יוכל לתת לי את מה שאני הכי צריך.

מטפל: איך זה, בשבילך, לגעת בתוכן הזה?

שמוליק: מקומם! אני מנסה להילחם בזה! זה מקומם!

מטפל: באמת מקומם…. נסה לדמיין את אבא עכשיו, והגד לו:

אני מסרב לקבל שאינך מסוגל  לתת לי את ההכרה וההתנצלות הכנות שאני כה זקוק להן, ואני איאבק עד שאכריח אותך לתת לי את מה שאני צריך.

שמוליק שתק. עברו 10 דקות.

מטפל: אתה נראה מדוכא.

שמוליק: באמת עובר עליי משהו....

מטפל: אתה מתמודד בגבורה.

עברו דקות נוספות.

מטפל: נסה להשלים משפט זה:

אם באמת אבין שאבא שלי לעולם לא יכיר במה שעשה לי……

שמוליק: אז…אז… זה כאילו אין לי אבא!

אין לי אבא, וגם לעולם לא יהיה לי.

 

האנקדוטה הנ"ל היא עיבוד ותימצות של מקרה שמופיע בספר 

Unlocking the Emotional Brain (Ecker, Ticic & Hulley).

בהמשך, שמוליק עיכל את תובנותיו לגבי אביו, והתאבל על אובדן האשליה שאביו מסוגל להשתנות. ההשלמה עם המצב אפשרה לו לראות את עצמו כאדם ש"יש לו את זה", ולתכנן את עתידו בהתאם.

שנתיים לאחר סיום הטיפול, שמוליק בישר למטפל בשמחה:
  • למדתי מקצוע
  • מצאתי משרה מתגמלת ואני מצליח בה
  • אני כבר שנה נמצא בקשר עם אשה נהדרת, ובקרוב החתונה.