בחורה אחראית ומסורה, המשרתת שירות לאומי במחלקה גריאטרית, סיפרה לי במבוכה:

כבר קרה לי מספר פעמים שחולים "שלחו ידיים". הדפתי את זה, כמובן, אבל זה מאד מאד לא נעים. בעצם, זה מגעיל!

כאשר סיפרתי זאת לאחיות של המחלקה , הן הפנו אותי לרכזת השירות. תמצית ההתייחסות של הרכזת הייתה:

"אולי את מדמיינת? אולי את מושפעת מדי מה'טרנד' של #metoo? ובכל מקרה, עדיף שלא תעשי מזה עניין…."

עניתי לה:

מגע לא רצוי בגופך הוא תמיד עניין.

ובכל זאת, הסיטואציה במחלקה גריאטרית דורשת דיוק, כדי לא להמיט קלון מיותר על קשיש כואב וחולה ועל משפחתו.

 זקנים שבמשך כל חייהם היו ג'נטלמנים וצנועים, עשויים לעת זקנתם "לשלוח ידיים" ,  בגלל פגיעה מוחית, ניוון מוחי, או תרופות שפוגעים בשיפוט, בריסון העצמי, או אפילו ביכולתם לזהות אותך. גם ליקויים בשמיעה ו/או בראיה יכולים לגרום זיהוי מוטעה.

כל כך עצוב….אבל אולי הקשיש שמבקש לחבק אותך חושב שאת אשת נעוריו או נכדה אהובה………..

 

מצד שני, יש גברים שגם בצעירותם התנהגו בגסות לנשים ופגעו בגופן ובכבודן, והגיל לא גמל אותם.

לזה – צריך להתייחס באפס סובלנות!

חבל שהרכזת לא התייחסה לתלונתך ברצינות הראויה.

האחיות שלחו אותך לרכזת, כי הן עמוסות מעל ומעבר, במיוחד בחודשי החורף בהם עולה התחלואה. עם זאת, בדרך כלל ניתן למצוא אחות (או אח!) שמעריכה מאד את עבודת בנות השירות ומוכנה להקשיב וגם להאמין לך. היא יכולה לבדוק אם מדובר באדם שפוי המנצל את קרבתך, או באדם חולה שאינו שולט במעשיו.

בקשי ממנה הדרכה כיצד לעצור בהחלטיות את הראשון ולהתמודד עם מצבו של השני.

בנוסף, בין אם מדובר בסוטה סדרתי ובין אם מדובר במסכן שאיבד שליטה, זכותך המלאה לסרב לעבוד במחיצתו ולבקש משימות אחרות.